בגמ' (ב"מ קז:) כתיב בפסוק והסיר ה' ממך כל חולי אמר רב זו עין רב לטעמיה דרב סליק לבי קברי עבד מאי דעבד אמר תשעין ותשעה בעין רעה ואחד בדרך ארץ, ופירש רש"י שהיה יודע ללחוש על הקברות ולהבין על כלל קבר וקבר באיזו מיתה מת אם מת בזמנו אם בעין רעה.
ומבואר מדברי רש"י שאדם המת בעין רעה חשיב כמת קודם זמנו.
אולם בתוס' (ד"ה תשעין) משמע לא כך, שהנה הקשו התוס' ואמאי אצל בני יוסף שלא שלטה בהם עין רעה היה להם לחיות הרבה יותר מכל השבטים, ותירץ שמתו בדרך ארץ יותר מאחרים כשהקב"ה היה רוצה להמיתן היה שולח להם חלאים אחרים, ומשמע שגם המת בעין הרע חשיב כמת בזמנו וזהו רצונו של הקב"ה להמיתו אלא שאצל בני יוסף היה ממיתן בחלאים אחרים.
ובאמת שיש לתמוה על דברי התוס' א"כ מה הרוויחו בני יוסף שלא שלטה בהן עין הרע אם מתים בלא"ה בחלאים אחרים.
והחיד"א יישב הדבר וז"ל "ועתה אדברה אך הפעם לבאר דברי התוס' הללו שכתבו דבני יוסף בהגיע עתם ימותו בחלאים אחרים דנראה דסברי התוס' דעין הרע אין בו כח להכחיד ולהמית שיהיה נגזר מארץ חיים, רק העין הרע הוא חולי כולל ומצוי שכאשר האדם בא עד קיצו בגזרת עירין קפץ עליו רוגזו של עין הרע ומת בו. אך אם לא יש עליו גזרת מיתה לא ימות בעין הרע, ומיהו להיותו חולי הכולל ומצוי לכן מתים בו צ"ט והן הן אשר נגזר עליהם מיתה, ובזה א"ש דברי התוס' טפי דשבט יוסף אף דלא שלטא בהו עינא כי יקרא שקרב עת פקודתם בגזרת עילאה".
ומבואר מדברי החיד"א שעין הרע יכול לגרום לאדם חולי אבל לגרום לו מיתה אינו יכול, ואכן עין הרע אין בכוחו להמית ללא גזירת ה' ואכן לענין מיתה בני יוסף לא הרוויחו כלום מכך שלא שולטת בהם עין הרע אבל לענין חלאים אכן בני יוסף הרוויחו שאינם חולים.
ויש להבין לדבריו מה ההבדל בין חולי ובין מיתה אמאי לענין חולי עין הרע יכול לגרום אף שלא נגזר כך מן שמיא, אולם לענין מיתה אין הרע יכול להרוג לולי שייהיה גזירה מן שמיא.
ונראה לבאר ע"פ דברי הרמב"ן (בראשית יח, יט) "ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל, היא לשמור הכללים. וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם. אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט, להיות שמירתו דבקה בו תמיד, לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל. כטעם לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז). ובאו מזה פסוקים רבים, כדכתיב (תהלים לג יח) הנה עין ה' אל יראיו".
מבואר עולה מדברי הרמב"ן שאצל הרשעים ישנה השגחה כללית, אולם בני האדם מונחים למקרים עד בא עת פקודתם, ובחסידיו שומרם תמיד, וא"כ השגחה כללית הינה לשמור את האדם שלא ימות וישלים יעודו בעולם אבל כל מקרה ומקרה שקורה לו בעולם לאדם שאינו מחסידיו ונתון הוא למקרי הטבע ואין זה גזירה מן השמיים1 ולכן אפשר לומר שכלפי ההנהגה הכללית היינו מיתה ע"ז א"א להרוג אדם קודם זמנו אלא רק כאשר הגיע זמנו אפשר להורגו, אבל כלפי חולי כיון שהוא נתון למקרי הטבע ובטבע ישנם דברים הגורמים חולי, ואחד מהם הוא עין הרע, א"כ לזה הקב"ה אינו מציל את האדם כיון שהוא נתון לעין הרע מלבד לבני שבט יוסף שאצלם לא שולטת עין הרע.
ומבואר שלתת את האדם למקרי הטבע זהו רצונו של ה' וכלשון החזו"א שטבע הוא רצונו התמידי של הקב"ה ולכן אי"ז חשיב גזירה אלא להיפך אדם הרגיל נמצא הוא נתון למקרי הטבע כי כך רצונו של הקב"ה שיהיה בעולם, ומה שקורה לו אי"ז דווקא מחמת גזירה וכדו' אלא רק מחמת רצונו של ה' שאדם יהיה נתון למקרי הטבע, רק שישנם בני אדם שהקב"ה מחליט בכל זאת להצילם והם חסידיו אבל ההנהגה הכללית היא שאדם נתון למקרי הטבע.
_____________________
1 לכאורה עצם זה שהוא נתון למקרי הטבע זהו ג"כ גזירה מן שמיא, אולם יש מקום לומר שלא כן, ודמיא הדבר למש"כ הרמב"ם (שמונה פרקים פ"ח) וז"ל " ואמנם המאמר המפורסם אצל בני אדם, ואפשר למצוא בדברי החכמים ובלשונות הכתובים כמותו, והוא שעמידת האדם וישיבתו וכל תנועותיו בחפץ ה' יתעלה וברצונו - הרי הוא מאמר אמיתי, אבל על אופן מסוים. וזה כמי שהשליך אבן אל האויר, ונפלה למטה, שאומרנו בה כי ברצון ה' נפלה למטה - מאמר אמיתי, לפי שה' רצה שתהיה הארץ כולה במרכז, ולכן בכל עת שיושלך ממנה חלק למעלה - הרי הוא יתנועע אל המרכז. וכן כל חלק מחלקי האש יתנועע למעלה, ברצון אשר היה שתהיה האש מתנועעת למעלה. לא שה' רצה עתה, בעת תנועת זה החלק מן הארץ, שיתנועע למטה ...ובזה חולקים 'המדברים', לפי ששמעתים אומרים, שהרצון בכל דבר בעת אחר עת תמיד. ולא כן נאמין אנחנו, אלא הרצון היה בששת ימי בראשית, והדברים כולם נמשכים על טבעיהם תמיד, כמו שאמר: "מה שהיה הוא שיהיה", "ואשר להיות כבר היה", "אין כל חדש תחת השמש....ועל זה האופן ייאמר באדם כשיקום וישב - שברצון ה' קם וישב, כלומר, שהוא שם בטבעו, בעיקר מציאות האדם, שיקום וישב בבחירתו. לא שהוא רצה עתה בעת קומו שיקום ושלא יקום, כמו שלא רצה עתה בעת נפילת זו האבן שתפול ושלא תפול. וכלל הדבר, שתאמין, כי כמו שרצה ה' שיהיה האדם זקוף הקומה, רחב החזה, בעל אצבעות - כן רצה שיהיה מתנועע ונח מרצונו, ויפעל פעולות בחיריות, אין כופה לו עליהן ולא מונע לו מהן". ↩